לא התקבל תצהיר שנחתם בחו"ל כשהזיהוי ע"י עוה"ד נעשה באמצעות מצלמת אינטרנט

2.             2.             ביום 5.2.2009 הגיש המבקש, תושב ארצות הברית מזה מספר שנים, הודעת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ר' שמיע, סגן נשיא) מיום 10.9.2008 (ת"א 6838/05). בית משפט קמא נעתר לתביעה שהגישו המשיבים נגד המבקש והורה על ביטול זכרון דברים שנערך בין המבקש למשיב 1 ביום 11.12.2001, ביחס לזכויות בניה של המשיבים בגג ברחוב חזקיהו המלך 40 בירושלים (להלן - "הנכס"), זאת בשל אי התייצבות המבקש לדיון שנקבע לשמיעת ההוכחות.

בקשה שהגיש המבקש לביטול פסק דינו של בית משפט קמא, שניתן במעמד צד אחד, נדחתה בהחלטתו המנומקת של בית המשפט מיום 21.12.2008, אשר הדגיש כי מועד ישיבת ההוכחות תואמה גם עם המבקש, אשר ידע כי אם לא יתייצב לדיון יינתן פסק דין בהעדר עדות מטעמו (בש"א 11492/08). בית משפט קמא קבע, כי המבקש "מיצה עד תום" יכולת בית המשפט להתחשב בו, בציינו כי כבר בתחילת ההליך נעתר בית המשפט לבקשה מטעם המבקש לביטול פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה, הגם שלא נפל פגם בהליך. 

3.             3.             ערכאת הערעור (השופטים משה רביד, אורית אפעל-גבאי ורות שטרנברג-אליעז), דחתה את הערעור לאחר שהגיעה לכלל מסקנה, כי לא נפל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא. בית משפט קמא צדק בכך שלא ראה להסכים להתנהלות המבקש, אשר סבר כי ניתן להעמיד את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת, לא להתייצב למועד הדין ולעכב המשך בירור ההליך תוך תשלום הוצאות, בשים לב לזמנו של בית המשפט, המשאב היקר של הרשות השופטת. גם לגופו של עניין, ערכאת הערעור לא מצאה כי כתב ההגנה ותצהיר המבקש מקימים הגנה ראויה כנגד התביעה, ובאיזון הכולל של האינטרסים נתנה הבכורה לאינטרס המשיבים והציבור על-פני עניינו של המבקש.

הבקשה

4.             4.             לאחר מתן פסק הדין, הגיש המבקש הבקשה דנן לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה בבקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון. בנמקו הבקשה טען המבקש, כי סיכויי בקשת רשות הערעור להתקבל הינם טובים, ממספר טעמים: האחד,משניתן נגד המבקש פסק דין בהעדרו, הרי שנשללה ממנו זכות הגישה לערכאות השיפוט, זכות יסוד חוקתית, הואיל ולא ניתן לו יומו בבית המשפט. לדידו, פגם זה ניתן לריפוי בדרך של פסיקת הוצאות לחובתו. השני,טענות המשיבים לביטול זכרון הדברים הועלו לראשונה בתצהיר עדות ראשית מטעמם, בבחינת שינוי חזית, והינן טענות בעל-פה נגד מסמך בכתב, אשר ערכאת הערעור לא נתנה דעתם להם. השלישי,ערכאת הערעור התעלמה מהודאת המשיב 1, לפיה זכרון הדברים תקף ומחייב את הצדדים לו, כעולה מטיוטת הסכם ביניהם מיום 1.2.2005. הרביעי,חרף קביעת בית משפט קמא כי זכרון הדברים נעדר חתימה של המשיבה 2, הרי שהמשיבה 2 לא העלתה טענה כנגד זכרון הדברים וכנגד תוקפו גם לאחר שנים מהמועד בו נחתם על-ידי המשיב 1. החמישי,ערכאת הערעור התעלמה מהשבחת הנכס על-ידי המבקש שהביא לשינוי תב"ע, מכוחו הוספו מאות אחוזי בניה והתאפשרה בניה של 5 יחידות דיור על גג הנכס, בשווי מאות אלפי דולרים. השישי,ערכאת הערעור התעלמה מכך כי המבקש לא הפר את זכרון הדברים בשום צורה ודרך.

המבקש הוסיף וטען, כי גם מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתו, שכן מכירת הנכס על-ידי המשיבים עלול להסב לו נזק בלתי הפיך, לרבות ביחס לצדדים שלישיים כלפיהם התחייב. לטענתו, כיום הוא חשוף לתביעות של צדדים שלישיים להם מכר את זכויות הבניה בנכס אותן רכש מהמשיבים מכוח זכרון הדברים. מאידך, למשיבים לא ייגרם כל נזק.

5.             5.             לבקשה לא צורף תצהיר, לאימות העובדות המשמשות יסוד לה, כמתחייב על-פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - "תקנות סדר הדין האזרחי"). בהתאם להחלטתי מיום 9.6.2009, צירף המבקש תצהירו ותצהיר של עו"ד אייל חקו. בהתאם לתצהיר המבקש, הוא ידע על המועד שנקבע לדיון בבית משפט קמא, אך לא התייצב בסופו של יום לדיון. כמו כן, פירט בתצהירו כי עובר לישיבת ההוכחות שנקבעה בבית משפט קמא נעתר בית המשפט לבקשתו לשחרר מייצוג את עו"ד חקו, וכי יומיים לפני הדיון שלח בא-כוחו החדש בקשה לדחיית מועד הדיון בשל קבלת הייצוג יומיים קודם לכן. המבקש אינו מתייחס בתצהירו לטענותיו העובדתיות כמפורט בבקשה, לרבות טענתו בדבר נזק בלתי הפיך שייגרם לו.

תגובת המשיבים

6.             6.             בתגובה לבקשה טענו המשיבים, באמצעות בא-כוחם עו"ד אריה יעקב, כי יש לדחות הבקשה על הסף. תצהירו של המבקש, תושב ארצות הברית מזה מספר שנים, ניתן בניגוד להוראת תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, משלא אושר על-ידי נציג דיפלומטי או קונסולארי של ישראל. בהפנותם להלכה הפסוקה, הוסיפו המשיבים וטענו, כי יש לראות תצהיר שנחתם ונשלח באמצעות פקסימיליה כתצהיר שנחתם שלא כדין, וכפועל יוצא יש למוחקו. יתרה מזאת, בנסיבות בהן תצהירו של עו"ד חקו, כמו גם תצהירו של המבקש שניתן כאמור שלא כדין, אינם תומכים בעובדות הנטענות בבקשה, יש להורות על דחיית הבקשה על הסף.

לגופו של עניין, טענו המשיבים כי סיכויי ההצלחה של בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש לבית המשפט העליון הינם קלושים, כפי שעמדה על כך ערכאת הערעור בהבהירה לבא-כוח המבקש, כי תרופתו היחידה של המבקש הינה כספית, משאין בידו זכות קניינית בנכס. יתרה מזאת, מאזן האינטרסים נוטה לטובת המשיבים, בעלי זכות הקניין בנכס, אשר עיכוב ביצוע פסק הדין משמעו הטלת איסור על המשיבים לבצע כל פעולה בנכס שבבעלותם.

תשובת המבקש

7.             7.             בתשובה לתגובה טען המבקש, כי מפאת "דחיפות העניין וקוצר הזמן" תצהירו לא נחתם בפני קונסול, וכי יעשה כן ככל שיידרש. בנוסף, ממילא אין בתצהירו ובתצהיר עו"ד חקו כדי להעלות או להוריד מהטענות המשפטיות בבקשה, בהעדר מחלוקת עובדתית בין הצדדים, כנטען על-ידו בתשובה.

דיון

8.             8.             לאחר ששקלתי כלל טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כלל הוא כי אין בהגשת ערעור על פסק דין כדי לעכב ביצועו, כפי שמורנו הוראת תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, שכן הנחה היא כי זוכה בפסק דין רשאי ליהנות מפירות זכייתו ואין בהגשת הערעור כשלעצמה כדי לעכב את ביצוע פסק הדיןבו נקבעו זכויותיו (בש"א 4403/94 ויצמן נ' ניצן, לא פורסם (14.8.1994)).

הלכה פסוקה היא, כי רק במקרים חריגים ובהתקיים נסיבות מיוחדות, יעוכב ביצועו של פסק דין. על בעל דין המבקש לעכב ביצוע פסק דין שניתן נגדו, מוטל הנטל להוכיח כי קיים טעם מיוחד לכך, המותנה בהתקיימות שני תנאים מצטברים: האחד,סיכויי הצלחה טובים של המערער בערעורו, הנבדקים בשלב זה באופן לכאורי. השני,מאזן הנוחות בין הצדדים, במסגרתו יבחן בית המשפט האם יהא זה מן הנמנע או למצער קשה להשיב את המצב לקדמותו, היה ופסק הדין לא יעוכב. כך כב' השופט א' לוי בע"א 7609/01 בר שלום נ' קירשנבוים, לא פורסם (21.11.2001) בקובעו לאמור: